מזמן לא הייתי בנורמה ג'ין. אוסף של חויות לא מוצלחות הרחיק אותי משם, קשה לשים את האצבע בדיוק על הסיבה. משהו בשירות נראה לי, בעיקר על הבר. יש שם איזו הרגשה שהבר הוא רק לחברים, ומי שלא חבר לא ממש מקבל שירות. אבל יש לי כמה חברים שאוהבים את המקום, אז מדי פעם אני מנסה שוב. הפעם הגעתי אחרי יום ארוך במיוחד, נחושה לגמרי לפרק איזה חתיכת פרה ולהרחיב את השכלת הגלנפארקלאס שלי, אחרי ההצלחה של הפעם שעברה. הפעם החלטתי לא להתקרב אל הבר ולנהל את העניינים מהשולחן שלי, וזה הוכתר בהצלחה. הצלחה קצת מפוקפקת אם החויה המתקנת בבר היא להתרחק מהבר, אבל אם זה מה שצריך כדי להחזיר הנורמה ג'ין לרשימה שלי, נו טוב.
זה לא שהיו לי הרבה אפשרויות, יש בנורמה ג'ין בסך הכל 2 גלנפארקלאס: ה-12 שאני אוהבת, וה-17 שעוד לא טעמתי. קל. היה לי ברור שעם ה-17 אני הולכת לקבל חויה הרבה יותר מעודנת מהגלפארקלאס 12 עם גוש המלח הבוטה שפשוט יושב באמצע הויסקי.
ב-Glenfarclas 17 יש המון פלפל שחור. גם באף, גם בפה. באף שמתי לב גם למשהו דומה לחלת דבש, שילוב של מתיקות עם שעווה, וגם איזה רמז לשומר. ה-17 הוא ויסקי די יבש, והמליחות שחיכיתי לה מגיחה קצת באיחור ועושה תרגיל מענין בפה: קודם מלוח בצד האחורי של הפה וזה מתקדם לאט לאט קדימה. למרות התרגיל המענין, המליחות פה די עדינה, לא דומה למה שהולך בגלנפארקלאס 12.
בפיניש יש משהו מוזר. מצד אחד הוא לא ארוך במיוחד, אפילו אפשר להגיד שהוא נמוג די מהר. מצד שני, הרבה אחרי שחשבתי שהוא נגמר פתאום שמתי לב לאיזו מליחות עדינה שממשיכה להסתובב בפה עוד המון זמן, אבל כמעט שאי אפשר לקרוא לזה פיניש. בכלל, הויסקי הזה כל כך מעודן שצריך חך לגמרי נקי בשבילו, כל ביס ממשהו אחר יסתיר חצי מהדקויות. אחרי יותר מחצי שעה בכוס רואים יותר דמיון לגלנפארקלאס 12 – מלוח מאוד (אבל כבר די מת, אחרי כל כך הרבה זמן בכוס).
יש איזו הנחה מקובלת, והיא הושמעה גם מסביב לשולחן בנורמה ג'ין, שויסקי זקן יותר הוא בהכרח יותר טוב. ההנחה הזו תמיד נשמעה לי מוזרה. הרי אם אפשר להניח איזו הנחה כוללת לגבי ויסקי "זקן" יותר היא שויסקי זקן הוא בדרך כלל יותר מעודן. אבל מי אמר שיותר מעודן זה יותר טוב? לפעמים אין לי סבלנות למעודן. נכון שאני נעצרת רגע לשים לב לטעמים ולריחות גם כשסתם בא לי דרינק, אבל לחשוב שכל פעם שאני שותה ויסקי אני אצטרך לשמור על חך נקי, להבחין ברמזים לטעמים ולהנות רק מדקויות? נשמע לי מדכא. לפעמים כל מה שבא לי זה ויסקי עם טוויסט שישעשע אותי וטעם שייתן לי מכה, וגלנפארקלאס 12 עושה בדיוק את זה. אני נשארת עם ה-12.