Whiskology - ויסקי בלוג

המדריך בתמונות לייצור וויסקי כפי שצולם בספרינגבנק ממשיך הלאה. והפעם – ליתות.

זה מתחיל תמיד עם שעורה ומים. השעורה מאוכסנת במגדל ענק בשטח המזקקה, בחצר פנימית.

המים מאוכסנים במגדל קטן יותר ממש ליד מגדל השעורה הגדול.

אם נטפס כמה מדרגות מהחצר הפנימית נכנס ל-Malt Barns, שם נמצאות שלוש קומות של Malt Floors.

כדי להתחיל להפוך את השעורה ללתת, מזרימים מהמגדלים בערך 10 טון של שעורה למיכל עצום, ומכסים אותה במים.

השעורה מבלה במים כמה ימים, ואז מתחיל הסיוט – מזרימים את המים החוצה מהמיכל ומתחילים להוציא את השעורה החוצה מהמיכל באמצעות את ומריצה. כדאי לציין בנקודה הזו שספרינגבנק היא המזקקה היחידה שמבצעת את כל הפעולות בשיטה המסורתית, כמעט בדיוק כמו לפני 200 שנה. בשום מקום אחר בסקוטלנד לא מבלים פעם בכמה ימים בהעברת טונות של שעורה ממקום למקום באמצעות את ומריצה (במזקקות הבודדות שעדיין מלתתות בעצמן).

כל השעורה כבר מחוץ למיכל? יופי. את השעורה שבערימה מעמיסים שוב על המריצה ומובילים לכל פינות ה-Malt Floor, לפרישה על הרצפה לצורך הנבטה.

פרישת השעורה על הרצפה לא פשוטה בכלל. משתמשים במין מטאטא נטול שערות כדי לשטח את ערימות השעורה על הרצפה. שכבת השעורה צריכה להיות בגובה מאוד מסוים כדי שהטמפרטורה תהיה אחידה בכל השכבה. איך יודעים מה הגובה הנכון? על ה"מטאטא" אפשר לראות סימון לבן בצידו השמאלי. תוקעים את הצד השמאלי לתוך שכבת השעורה – השעורה צריכה להגיע בדיוק עד פס הסימון הלבן. גאווין, בניגוד אלי, יודע לעשות את זה לפי העין. אני עבדתי הרבה יותר קשה…

תראו, התקדמנו יפה! (חבל שאתם לא רואים את כל הצד השני של ה-Malt Floor שמאחורי, עדיין ריק ומחכה לנו…).

זהו. כל הרצפה מלאה. בואו נעיף מבט רגע בשעורה שעל הרצפה:

עכשיו צריך לעשות "בייביסיטר" לשעורה במשך כמה ימים, ולהפוך אותה בזמנים קצובים כדי לעצור את ההנבטה ולשמור על הטמפרטורה. זה מתבצע במשמרות רצופות, 24 שעות. פה נכנעו בספרינגבנק לקידמה (באופן יחסי, כן?) ומשתמשים במכשיר מיוחד להפיכת השעורה – והוא אפילו עובד על חשמל! עדיין צריך למשוך אותו לבד לאורך כל השטח.

השעורה מוכנה וצריך להעביר אותה לתנור (Kiln). איך עושים את זה? שלוש תמנות למעלה, בתמונה של גאווין והמטאטא רואים בקצה קיר ולפניו צינור מתכת מהרצפה עד התקרה – את כל השעורה שעל הרצפה דוחפים לשם, לפתח ברצפה, ובאמצעות מערכת של פס נע השעורה נוסעת אל התנור.

במקום להכביר מלים, אני עומדת להציג כאן את כל תהליך ייצור הוויסקי בתמונות, חלק אחר חלק. צילמתי את כל התהליך במזקקת ספרינגבנק בקמפבלטאון במהלך ההתלמדות שלי במזקקה. הלכתי לכל מקום עם מצלמה והצקתי להם בלי סוף, אבל הנה, בסוף יצא מזה משהו טוב. ובדיוק כמו שאני הגעתי לשם, נתחיל במבט קטן על קמפבלטאון וצעידה לכיוון המזקקה.

גרתי במקום בו נמצאת הנקודה האדומה, המזקקה נמצאת בנקודה הכחולה. ארבע דקות ברגל.

צעדה קצרה ברחוב Longrow לכיוון המזקקה: פונים ימינה בסמטה הצרה שאחרי הבית הלבן.

הסמטה חשוכה מאוד בלילה (עד שמגיעים לנקודה בה זרקור מאיר עליך בפתאומיות), והדרך למשמרת לילה היתה מאוד לא נעימה בהתחלה, עד שהתרגלתי שבקמפבלטאון פשוט לא קורה כלום. גם בחושך. תחושת הבטחון המוגזמת הזאת גרמה בעקיפין לכך שגם בגלזגו הרגשתי קצת בטוחה מדי ולכן נשדדתי קלות לקראת הסוף.

הסמטה תכף נגמרת, בחיי. הקיר שמצד שמאל הוא למעשה הקיר של אחד ה-warehouses, ובמבנה הלבן לפנינו נמצאות ה-Malt Floors. תכף, כשנגיע למבנה הלבן, נוכל לפנות שמאלה ל-Bottling Hall או ימינה לחצר המזקקה.

והנה מבט שמאלה לכיוון ה-Bottling Hall.

אז הנה, בזנבו של המשחק גם אלי זה הגיע מיאיר, ואני מצטרפת בכיף. למען האמת, כבר כמה זמן שאני חושבת לכתוב איזה "אודות" לבלוג, אבל בגלל שאין פה אופציה לכתוב את זה בעמוד נפרד שהוא לא פוסט, ירדתי מזה כדי שלא ייתקע פתאום פוסט לא קשור באמצע. אז הנה הזדמנות, ולרגל ההזדמנות וכדי להישאר בכל זאת בתחום נושא הבלוג, אני אתן כאן חמישה דברים שלא ידעתם עלי באופן כללי, וחמישה דברים שלא ידעתם עלי שקשורים לוויסקי.

כמה דברים עלי שקשורים לוויסקי:

1. גיליתי את הסינגל מאלט לפני בערך 10 שנים. זה היה גלנפידיך 10, והוקסמתי. מאז, פרט לפעם אחת בטעימת וויסקי, לא נגעתי בגלנפידיך.
2. כתיבת פוסט על וויסקי לוקחת לי שעות כי אני בודקת כל פרט קטן באמצעות כמה מקורות שונים, משתדלת להוסיף לענין זווית מקורית משלי ובודקת שוב שהניסוח ראוי. זאת אחת הסיבות שאני ממעטת לכתוב, זה פשוט קצת מתיש.
3. לפעמים לא בא לי לשתות וויסקי במשך חודשים. בכלל, אני לא שותה הרבה.
4. בעבר, בפרץ קטלני של נדיבות, הבטחתי לחבר לתת לו לטעום וויסקי לא נפוץ במיוחד ולא קל להשגה שברשותי. הבאתי את הבקבוק הסגור למפגש חברתי וחזרתי עם חמישית בקבוק ובטראומה – כל האנשים שהורידו כוסית אחרי כוסית של הוויסקי הדי יקר הזה בלי לחשוב פעמים היו נהנים באותה מידה מג'וני ווקר אדום. מאז, הסינגל מאלטים נעדרים מהדיספליי בסלון ואני מגינה עליהם בגופי (אבל חברים שמתייחסים לוויסקי שלהם ברצינות יודעים את הקוד לארון הסודי).
5. פעם רחשתי המון כבוד לכל פיסת קרטון שהגיעה עם הוויסקי. אחרי העבודה ב-Bottling Hall של ספרינגבנק שם ראיתי כל יום עשרות אריזות קרטון, תוויות ובקבוקים ריקים מתגוללים על הרצפה או בארגזים, אני מתייחסת בעיקר לנוזל שבפנים, וגם לזה אני משתדלת לא להתייחס יותר מדי ברצינות (זה לא שכנע אותי עדיין לזרוק לפח את קופסאות הקרטון).

כמה דברים עלי שלא קשורים לוויסקי:

1. לפני הרבה שנים עבדתי תקופה מסוימת בסוכה במדבר. בישלתי ארוחות, סידרתי סוכות, אירחתי אנשים, אספתי מהשבילים את הגללים של אתון הבית, מילאתי כל בוקר מיכלי מים עצומים מהשיבר של הבדואים והובלתי אותם בג'יפ סופה למיכל הראשי של הסוכה ועוד ועוד משימות אקזוטיות. רק דבר אחד סירבתי לעשות: להחליף את הנסורת בשירותים (כן, שירותים עם נסורת, מלאכת מחשבת של השתלבות בסביבה מדברית נטולת ביוב מבלי לפגוע בסביבה. אל תשאלו).
2. רק בשנת 2002 גיליתי לתדהמתי שאפשר ומותר להנות גם מסתם סרטים כיפיים. זה קרה כשנקלעתי במקרה להקרנה של ג'יימס בונד (למות ביום אחר). אח"כ הגיע X-Men השני וזה היה הסוף. לא עוד (רק) פסטיבלי סרטים, הלאה במאים מתייסרים וכבדי ראש, אני רוצה בידור! ככה שהיום אפשר למצוא על המדף שלי את 400 המלקות לצד מעודדות צמודות. חוץ מזה, אני חובבת מיוזיקלס מושבעת (פרד אסטר, ג'ודי גארלנד וכאלה).
3. אני עושה יופי של חיקויי פרחות.
4. לא השלמתי מעולם את התואר הראשון שלי, בעיקר בגלל התכונות שתיארתי שם למעלה בסעיף 2 על הוויסקי. כל עבודת שני עמודים טיפשית של שנה א' הפכה למינימום תזה, עד שנשבר לי וגם הפסקתי להתענין בתחום הלימודים שלי.
5. אני מפחדת משורשים של עצים, כאלה שרואים אותם בוקעים מעל האדמה. זה נעוץ כנראה באיזה סרט שראיתי בילדות בו שורשים של עץ פרצו דרך הקירות ודרך המרצפות וחנקו למוות מישהו במיטתו. לא זוכרת איזה סרט זה (ואולי זה מוטיב חוזר בסרטי אימה סוג ד'?) אבל הדימוי קיים.

זה התחיל אצל עידן ואת ההתפתחות אפשר לראות באופן חלקי בעץ התיוגים. ולמי אעביר? כאמור, זה כבר זנב המשחק. עקבתי אחר המשחק פחות או יותר מההתחלה וככל שסבלנותי אפשרה לי, ואפילו התבאסתי קצת מאלה שטענו שאין למי להעביר (במיוחד שזה היה בשלב הרבה יותר מוקדם של המשחק), אבל אני חוששת שכשאני עוברת על רשימת הבלוגים שאני קוראת (ויש ממש ממש לא מעט), כולם כבר השתתפו או הוזמנו ולא הגיבו.
אז לא נותר לי אלא להפציר בעידן אלתרמן שיזדרז עם חלקים ב' עד ה' ברשימה בעקבות חלק א' היפה, ולפצוח במחווה מרגשת לאחד המגיבים הבודדים שלי שיש לו בלוג (משום מה, רוב הקוראים שלי אינם בלוגרים בעצמם) וטרם תוייג (ממה שראיתי, לפחות) – העטלף המעופף.

נ.ב. – תוספת מאוחרת
אתם רואים? בגלל הרשימה הזאת ברח לי מנוי. אני יוצאת בקריאה נרגשת: למה ג', למה?? זה בגלל התואר? בגלל השורשים? ג', חזור הביתה! מעכשיו רק וויסקי, מבטיחה! (: