Whiskology - ויסקי בלוג

יאיר אומר – אני מבצעת, אז הלכתי לבדוק את המרטיני במסה (Messa). פעם ראשונה שלי שם, המסעדה כבר היתה סגורה ובכל מקרה התכוונתי ללכת ישר אל הבר. האמת שהופתעתי, סיפרו לי שהכל לבן אבל הבר בקונספט שונה לגמרי. שחור, אור רך מאוד. יש בו משהו מאוד אינטימי, יותר מכל בר אחר שהייתי בו. אולי אלה הכסאות/כורסאות הנמוכים שעל הבר. המוסיקה די סותרת את האינטימיות, אבל היתה מאוד כיפית (נדמה לי שהיה איזה Bob Sinclar ודומיו). ישבתי שם כמה דקות, ואיכשהו הברמנים הצליחו להיות עסוקים במליון דברים אחרים ולא להביא לי אפילו תפריט. זה מפנה צלחות, זה מתעסק בקופה, זה בוהה לכיוון השני וכו'. בסוף איכשהו צדתי את תשומת לבו של דדי הברמן והצלחתי לאסוף לכיווני חצי מנה של גלנליווט 12 שנה. בכלל, מאז שגיליתי את פטנט החצי מנה בחצי מחיר (אך אויה, בחשבון הסתבר שזה קצת הרבה יותר מחצי מחיר), אני מזמינה כמה חצאים שונים ונהנית לגוון.

כל פעם מפתיע אותי מחדש כמה הגלנליווט 12 שונה מה-15. הרבה יותר דבשי, נעדר את העשביות שמאפיינת את ה-15. הרבה פחות מוצלח בעיני, ועדיין טוב מאוד. הגלנליווט נגמר והגיע תורו של המרטיני. ביקשתי הכי יבש שיש. אם היה נדמה לי שבפעם הקודמת הוא היה מעולה, מסתבר שבפעם הקודמת הוא היה רק טוב. פה המרטיני באמת היה מעולה. כוס קרה מאוד, הרבה ג'ין (גיסר, הפעם זה היה גורדון), בקושי 3 טיפות וורמוט, קליפת ליים. קשה לי לקלוט איך שילוב כל כך מינימליסטי יכול להיות כל כך עשיר. בכל זאת, משהו באוירה לא כל כך עבד מבחינתי, ויצאתי משם די מהר. התכוונתי ללכת הביתה, בכל זאת אני אחרי יום שלם בכנס ועוד כמה שעות עבודה וכבר כמעט 1:00, אלא שאיפשהו ברחוב הארבעה שמעתי מוסיקה בוקעת מאיזה מקום והיה לי ברור שאני חייבת להכנס.

Stout, הארבעה 14

אחרי כמה שנים טובות עמוק בז'אנרים מוסיקליים שהשתיקה יפה להם ואיזה שנתיים של שקט והפסקה מוחלטת ממוסיקה, בזמן האחרון חזרתי לרוק. כזה של פעם, כשרוק היה שווה. לד זפלין, בלאק סאבאת', דיפ פרפל, אחר כך הוספתי גם גירל פאואר – סטיבי ניקס, ג'ואן ג'ט. כבר כמה פעמים בזמן האחרון שנורא התחשק לי לשחזר את ימי הזוהר של פעם וללכת לאיזה הופעת רוק טובה, אבל לא מצאתי כלום כי חלק מהענין זה להכיר את כל השירים ואני לא מכירה שום דבר מהלהקות האלה שיש היום. אז מה ששמעתי מבחוץ ברחוב הארבעה היה קאברים, אבל זה היה כל כך מוצלח שהיה לי ברור שאני חייבת להיכנס. יותם שכטר היה על הבמה של ה-Stout עם כמה חברים, והם נגנו איזה מיקס של ביטלס, רד הוט צ'ילי פפרז, פרנק סינטרה ונירוונה בעיבודים קטלניים – מצד אחד איטיים (שלא לומר סטלניים במקצת), מצד שני פאנקיים מאוד, ויותם שכטר ממש טוב במה שהוא עושה. נראה לי שהוא מנסה להישמע כמו שילוב בין מייק פאטון לאנתוני קידיס, והוא פחות או יותר מצליח לעשות את זה בלי להישמע טיפשי. היו גם קצת שירים מקוריים.

מייק פאטון אהובי הנצחי (כן, גם בתקופה עם ג'ון זורן), אנתוני קידיס והביטלס.

יש ב-Stout אוירה טובה, נוחה כזאת, הזכירה לי קצת פאבים שהייתי בהם בסקוטלנד. גם הופעות, גם אוירה נינוחה, צעירים, מבוגרים, גינס טובה. צעידה לילית הביתה בין השלוליות (איזה מזג אויר מוצלח היה היום ) סגרה לי טוב את הלילה, ועדיין לא ברור לי איך הצלחתי לשלב בפעם אחת בין מסה לסטאוט ולהנות משניהם.

נ.ב.
יאללה, איפה לשתות את המרטיני הבא? המלצות במטותא.

עוד נ.ב.
אם עוד לא ראיתם, גיסר קיצר לעצמו את החיים בכמה שנים (בכ-13 שנים, ליתר דיוק) ובילה לילה שלם באיתור כל כתבות האלכוהול האבודות שהוא פרסם בשנים האחרונות בוואלה והלכו לאיבוד ברשת אי שם בין מדור אוכל מפוספס, אזלת יד וסתם טפשות (לא שלו, של וואלה). כל מה שרציתם לדעת על אלכוהול, ובעברית.

כבר כמה זמן שאני מתכננת לקפוץ לאודאון ברח' הארבעה, אחרי חוויה מוצלחת במיוחד עם נגרוני מעולה (צירוף מעולה של ג'ין, ורמוט אדום וקמפרי, ונדמה לי שבאודאון משתמשים גם בפונט א מס ומיצוי של קליפת לימון) על הבר של אודאון הרצליה. אז עצרתי לכוסית קצרה בדרך חזרה מהעבודה. הבר שבקצה המסעדה היה די מיותם פרט לכמה אנשים שעברו מהשולחן לבר כדי לעשן סיגריה בסוף הארוחה, כי הרי ידוע שקיר בקבוקים וכסאות גבוהים מהווים מחסום פלאי שעוצר את העשן מלהתפשט בחלל. איכשהו, בברים אני עוד מקבלת את העניין הזה (רק מתבאסת נורא מהריח שנדבק לבגדים ולשיער) אבל במסעדות זה ממש יכול לעצבן אותי, ולא משנה שישבתי על הבר של המסעדה. לשמחתי, האוורור התגבר על הסיגריות יחסית בקלות, ועם הפנים לשורות הבקבוקים המרשימות, אפשר היה לשכוח די בקלות את המסעדה שמאחורי.

באתי עם חשק לקוקטייל. דפדפתי קצת בחוברת הקוקטיילים שלהם והתייעצתי עם הברמנית הנחמדה להפליא, ששמחה להשחיז את כישורי הקוקטיילים שלה. אני אוהבת מר, מאוד לא אוהבת חמוץ, מעדיפה בסיס אלכוהולי חזק ומורגש, לא מתחשק לי משהו עם פירות וגם לא משהו עם שמנת/חלב. מסובך? האמת שלא ממש, רק דורש טיפה מחשבה. בהתחלה כיוונתי לאיזו גירסה של מנהטן עם וודפורד ריזרב (Woodford Reserve), אבל לצערי הברמנית הודתה שהיא לא יודעת להכין את הקוקטייל הזה. במקום זה היא הציעה לחזור על ההצלחה עם הנגרוני, ואח"כ כיוונה למקום אחר והציעה דריי מרטיני.

אף פעם לא שתיתי מרטיני. רק ג'ין וורמוט, לא היה זית, אולי היו כמה טיפות מקליפה של לימון אבל אני לא בטוחה. פשוט תענוג, למרות שאני יכולה לנחש שזית היה משדרג את זה עוד יותר, נשמע שזה מסתדר ממש טוב ביחד. בדרך כלל אני מכוונת לקוקטיילים שיש בהם יותר מרכיבים, כי אני אוהבת קוקטיילים שיש להם שכבות מורכבות של טעמים ולא רק טעם אחד שיוצא מהשילוב של הכל. אבל הנה, שני מרכיבים בסך הכל ובכל זאת נפלא. דריי מרטיני נכנס למקום גבוה ברשימת הפייבוריטים שלי.

נ.ב.
אם אתם מגלים בר שווה, ספרו לי גם. אני עדיין שוקדת על הרחבת הרפרטואר.

עוד נ.ב
גיא גיסר חנך בלוג אלכוהול חדש, ברור שיהיה מענין. נראה לי שסוף סוף אפשר למנות את בלוגי האלכוהול בעברית על יותר מאצבעות יד אחת. ממש מעצמה.

עוד נ.ב. אחרון
התייחסות שלי לאתגר הוויסקי מלפני שבוע וחצי תגיע בקרוב, למרות שאת המכירה הפומבית עצמה החמצתי כי יצאתי מהעבודה רק אחרי חצות. אם העבודה הזאת לא היתה מהנה בטח הייתי משתגעת מזמן.

"איש הענבים", תחת השם Claret, מארגנים מכירה פומבית של יינות אספנות נדירים וויסקי במהדורה מוגבלת. מכיוון שההבנה שלי ביין מתמצה בטעים/לא טעים וקצת רמזים לדומדמניות מדי פעם, אין לי שום כלים לשפוט אם היינות באמת מיוחדים, נדירים או אפילו סתם מעניינים, אבל בקבוקי הוויסקי הספורים שמשתתפים במכירה מיד עוררו אצלי סקרנות.

5 סוגי וויסקי עומדים למכירה:
Highland Park Single Malt Whisky, 38 Years Old, Vintage 1967: אחוז אלכוהול: חוזק חבית 57.4%, הוצאה מוגבלת של 400 בקבוקים, אריזת עץ. יועמדו למכירה 20 בקבוקים והערכת המחיר היא 1900-2400$. מקור הוויסקי מן החבית הותיקה ביותר שאותרה במזקקה שבאי אורקני. (הנה מה שחשבתי על כדאיות הקניה של הבקבוק הספציפי הזה).
Glenglassaugh Single Malt Whisky, 38 Years Old, Vintage 1967: אחוז אלכוהול: חוזק חבית 45.1%, הוצאה מוגבלת של 160 בקבוקים. יועמדו למכירה 20 בקבוקים והערכת המחיר היא 750-900$. מזקקה מספייסייד שהפסיקה את פעילותה.
Bowmore Scotch Whisky, Bourbon Cask, Vintage 1964: אחוז אלכוהול – 43.2%, הוצאה מוגבלת, בקבוק מספר 121 מתוך 300, אריזת עץ. בקבוק אחד בלבד עומד למכירה והערכת המחיר היא 1850-2000$.
Bowmore Scotch Whisky, Fino Cask, Vintage 1964: אחוז אלכוהול – 49.6%, הוצאה מוגבלת, בקבוק מספר 237 מתוך 300, אריזת עץ. בקבוק אחד בלבד עומד למכירה והערכת המחיר היא 1850-2000$.
Bowmore Scotch Whisky, Oloroso Cask, Vintage 1964: אחוז אלכוהול – 42.9%, הוצאה מוגבלת, בקבוק מספר 227 מתוך 300, אריזת עץ. בקבוק אחד בלבד עומד למכירה והערכת המחיר היא 1850-2000$.

אז בהמשך לאתגר Bruichladdich מלפני חצי שנה, אני מציבה אתגר חדש והפעם מעשי: האם הייתם קונים (או מתכוונים לקנות בפועל) אחד או יותר מן הבקבוקים שמוצעים כאן למכירה? אם כן, איזה ומדוע? אפשר כמובן להיעזר ברשימה שלי על וויסקי לאספנים כהשקעה כלכלית.

קצת פרטים על המכירה עצמה למתעניינים: המכירה תתקיים בימים חמישי ושישי 9-10/11/06 במרכז וואהל (ליד אוני' בר אילן), הוויסקי יעמוד למכירה ביום שישי. כדי להשתתף יש להירשם מראש, ויש גם טלפון לבירורים באיש הענבים: 03-5180533. כדאי לקרוא את התקנון, ולקחת בחשבון שצריך לשלם בנוסף למחיר הבקבוק גם מסים על ייבוא הוויסקי לארץ ועמלת קניה בגובה 15% ממחיר הפטיש (המחיר שנסגר) + מע"מ. והנה קישור לקטלוג המלא של המכירה (PDF).