Whiskology - ויסקי בלוג

לפני כמה שנים טובות עברתי בפעם הראשונה בנמל התעופה הית'רו, ומיד תפס לי את העין שלט גדול 'Whisky'. התקרבתי כדי לגלות מאות בקבוקי וויסקי עם תוויות מחיר מבהילות – בין 3 ל-5 ספרות. תהיתי אז מי קונה בקבוקי וויסקי במחירים האלו, ולאיזו מטרה. מה, לשתות וויסקי שעולה 6000 פאונד? פה ושם אני שומעת הערות בסגנון "שווה לשמור את הבקבוק הזה סגור, בעוד 20 שנה הוא יהיה שווה הרבה כסף". אז מה באמת הפוטנציאל ועד כמה שווה להשקיע בוויסקי כהשקעה כלכלית?

כולם ערים למחסור המתוכנן מראש ומאד מורגש של Lagavulin 16. פתאום קשה למצוא אותו בחנויות, בדיוטי פרי ובפאבים, ובאלה שהוא כן נמצא, המחיר האמיר בעשרות אחוזים. אפילו שהוויסקי הזה נעלם באופן זמני לחלוטין ומתוכנן מראש, אנשים מוכנים מיד להוציא עליו הרבה יותר כסף מאשר הוציאו לפני כמה חודשים. דוגמה נוספת שנתקלתי בה: Isle of Jura בן 8, שהפסיקו לייצר לפני שנים. נתקלתי בבקבוק הנ"ל בפאב בבאומור שב-Islay, ומחיר המנה היה גבוה ללא כל פרופורציה לאיכות הוויסקי, שהיה פשוט וסתמי לחלוטין. למה? כי אם תרצו לשפוט את הסתמיות שלו בעצמכם, לא תוכלו – אי אפשר להשיג אותו היום בקלות.

אז פוטנציאל כנראה שיש. איך נדע מה לקנות?
חשוב לזכור, קודם כל, שהשקעה בוויסקי היא ככל השקעה אחרת. פוטנציאל של השקעה כלכלית מתממש אך ורק אם מתקיים התנאי הבסיסי: יש מי שרוצה לקנות. אפשר לרכוש את הבקבוק השווה ביותר והיקר ביותר, להחביא אותו שנים בתנאים אידיאליים וכעבור 30 שנה להוציא אותו ולהתבונן בבקבוק הנדיר ביותר שיש. בפועל, אם אין קונה שמוכן לשלם, הבקבוק לא שווה אפילו שקל אחד. עקרון הבסיס הוא שהקונה הפוטנציאלי של "וויסקי השקעה" הוא אספן כלשהו, ולא רוכש מזדמן או אדם שרוכש כדי לשתות. על מנת להצליח בהשקעה, על הבקבוק להיות מיוחד מצד אחד, ולהתאים לאספנים רבים מצד שני.

ישנם כמה קווי יסוד בסיסיים לאוספים החשובים בתחום הוויסקי סינגל מאלט:

ביקבוקים מקוריים: אספנים מחפשים ביקבוקים מקוריים של מזקקות. לעתים רחוקות יש ערך משמעותי לוויסקי שמקורו במבקבקים עצמאיים (Independent Bottlers). מבקבק עצמאי יוצא דופן בתחום זה הוא Gordon & MacPhail, אם כי צריך לבדוק לעומק את הביקבוק הספציפי.

מזקקות: כדאי לבחור מזקקות ידועות ומוערכות, הפופולאריות בקרב אספנים. למשלGlenmorangie, Springbank, Macallan ועוד. גם אוספי וויסקי מ-Islay פופולאריים למדי. אספנים יעדיפו לרוב מזקקות ותיקות ככל האפשר שהוקמו בתחילת-אמצע המאה ה-19, לעתים גם באמצע-סוף המאה ה-18, ולא את המזקקות החדשות יותר שהוקמו במהלך המאה ה-20 או שינו את פניהן באופן משמעותי בתקופה זו.

ביקבוקים מיוחדים: ככל שהוויסקי יותר נפוץ כך ערכו לאספנות יורד. עדיף לחפש ביקבוק במהדורה מוגבלת מחבית אחת בלבד, או משנה מסוימת (ישנו יתרון משמעותי לבקבוקים ששנת הייצור מסומנת עליהם), או עם פיניש מיוחד שנוצר רק פעם אחת באותה מזקקה. עם זאת, ישנן מזקקות מסוימות שנוהגות להוציא מהדורות מיוחדות לעתים קרובות, בעיקר סביב תאריכים או אירועים מיוחדים ולא בהכרח סביב טיב הוויסקי. כדאי לבדוק היטב את ייחוד ההוצאה וחשיבותה.

ביקבוקים "זקנים": ככל שהוויסקי שהה יותר זמן בחבית, כך מחירו עולה. עם זאת, פרמטר זה במיוחד כדאי לקחת בחשבון בשילוב עם פרמטרים אחרים כגון סוג הביקבוק וזהות המזקקה – לא כל וויסקי "זקן" שווה השקעה.

היסטוריה: לפעמים הסוד טמון בהיסטוריה של המזקקה. כאשר מדובר במזקקה שנסגרה לתקופה ארוכה ונפתחה מחדש, בקבוקים או חביות שנותרו מהתקופה הראשונה של המזקקה עשויים להיות בעלי ערך אספני (בכפוף לכמות החביות שנשארה והתכניות של המזקקה לגביהן).
ישנם בקבוקים מתקופות בהן לא יוצר הרבה וויסקי במזקקה – ערכם יהיה גבוה, כמובן. עם זאת, יש לבדוק היטב – לעתים הייצור המועט נבע מבעיות כלשהן במזקקה שגרמו לוויסקי שנוצר להיות באיכות נמוכה, אז ערכו של הוויסקי עשוי להיות נמוך.
לעתים שינוי עיצוב הבקבוק לאחר הפסקה ארוכה בפעילות המזקקה יעלה את ערכו של בקבוק בעיצוב הישן. עם זאת, לא כדאי לבחור וויסקי להשקעה לפי מראה הבקבוק.

וכמה הערות קטנות נוספות:
– כאשר קיימים בשוק האספנות בקבוקים ותיקים מאוד ממזקקה מסוימת, ערך הבקבוקים החדשים יותר מאותה מזקקה עשוי לעלות מכיוון שפוטנציאל האספנות עולה (אפשרות ליצור סדרות ארוכות).
– רוב הבקבוקים מכילים 0.75 ליטר. לעתים בקבוקים גדולים יותר עשויים להיות קשים למכירה, פשוט מכיוון שאינם משתלבים בתצוגת האספן עם כל השאר. נשמע מצחיק, אבל בהחלט קורה.
– כאשר קונים בקבוק וויסקי כהשקעה, מומלץ להיצמד לבקבוקים שמחירם בינוני ולא לרכוש את היקרים ביותר. לבקבוקים במחיר בינוני יש סיכוי גדול יותר להגדיל את ערכם בעוד בקבוקים יקרים יישארו פחות או יותר באותו טווח מחיר – לשוק יש גבולות.

רוצים לנסות בעצמכם? הנה אתגר Bruichladdich, התשובה שלי לאתגר ומה שהתברר כעבור שנתיים.

כל חובב וויסקי מגיע בשלב כלשהו לצומת דרכים. זה יכול לקרות בתחילת הדרך, כשחובב הוויסקי המתחיל מואס בבקבוק הגלנפידיך 10 שנים שקיבל במתנה מהדוד שבא לביקור מחו"ל, או כשהבוגר הטרי של קורס ברמנים מואס בבקבוק ה-Islay-Whatever-העיקר-שיהיה-עם-הרבה-עשן-ותצא-גבר שפמפמו לו בקורס שהוא חייב לאהוב. זה יכול לקרות בעיצומה של הדרך, כשחובב הוויסקי בוהה בארון המשקאות שלו ומחפש חידוש, או עומד בדיוטי פרי ונשבע שלמרות האהבה הגדולה, הוא לא קונה עוד פעם Balvenie Double Wood. מה הלאה? הם שואלים את עצמם. מגוון האפשרויות עצום, ולרובנו תג המחיר הגבוה לא מאפשר להמר ולהסתכן באכזבה.

עד היום עמדו לרשותנו כמה שיטות אפשריות לאיתור וויסקי חדש שיהיה לטעמנו.

1. הימור עיוור. מתוך הנחה שאין דבר כזה סינגל מאלט רע, לוקחים את הבקבוק הכי יפה/ השם הכי מסובך להגייה/ המחיר הכי מתאים/ הוויסקי שהוזכר בפורום לאחרונה (אה, זה הוזכר בהקשר של דלק מטוסים? לא נורא, בפעם הבאה…) ומקווים לטוב.

2. שיטת "חבר שלי אמר שזה מעולה". לא אכביר מלים, רק אציין שזו הדרך בה חובבי Auchentoshan מוצאים את עצמם עם בקבוק Laphroaig cask strength.

3. שיטת האיזורים: שיטת הסיווג המקובלת ביותר. היא נותנת כיוון טוב אבל כללי ביותר. כולם יודעים להגיד ש-Islay זה יותר מעושן, Lowland זה יותר קליל, Speyside זה יותר פירותי. אבל מי שיקנה על בסיס ההגדרות האלה Bruichladdich מ-Islay יתאכזב לגלות שאין בו טיפת עשן, והידיעה שבאופן כללי וויסקי מ-Speyside הוא יותר פירותי לא עוזרת כשעומדים מול בקבוקים מעשרות המזקקות שב-Speyside ומנסים לבחור. גם חלוקה קפדנית יותר, שמחלקת את סקוטלנד ל-10 איזורים ואת איזור Speyside ל-10 תתי-איזורים, יוצרת קשרים לא בהכרח קיימים בין סוגי וויסקי שונים על בסיס גיאוגרפי.

4. שיטות נוספות המבוססות על מיון מקורות המים למזקקה, סוג האדמה ונתונים נוספים. שיטות אלה אינן רלוונטיות לחובבי וויסקי סטנדרטיים.

5. שיטת "אבל מייקל ג'קסון נתן לזה ציון 9.5". אם מצאתם מבקר וויסקי ידוע שטעמו דומה לשלכם, הליכה בעקבות הציונים שלו יכולה להוביל למסע וויסקי חצי עיוור, מענג במיוחד ויקר מאוד. אבל ציון זה עניין של טעם ומבקרי וויסקי מעדיפים בד"כ וויסקי מורכב וכבד, כך שחובבי וויסקי קליל יותר או פירותי עשויים למצוא את הוויסקי האהוב עליהם ודומיו במקומות נמוכים ביותר ברשימת הציונים.

6. שיטת "תביא לי משהו דומה ל…". עקרונית, הכוונה נכונה. אם אהבתם וויסקי מסויים ואתם רוצים להתרחב הלאה, דרך מצויינת היא לחפש משהו דומה אבל מעט שונה. הבעיה היא שוויסקי יכול להיות דומה לוויסקי אחר או שונה ממנו במספר רב של פרמטרים. כך, כשמבקשים "תביא לי משהו דומה ל-Bowmore Darkest" אפשר לקבל באותה מידה Lagavulin (בגלל העישון) או גלנמורנג'י שרי פיניש (בגלל השרי הדומיננטי).

הפרמטרים השונים מביאים אותנו לשיטה יחסית חדשה שמציעה אלטרנטיבה די מתוחכמת לשיטת הסיווג הגיאוגרפית ולשיטות אחרות. ד"ר David Wishart פיתח שיטה הממפה וויסקי ע"פ 12 פרמטרים של טעם וארומה. 12 הפרמטרים הם: Body (Light-Heavy), Sweetness (Dry-Sweet), Smoky (Peaty), Medicinal (Salty), Feinty (Sulphury), Honey (Vanilla), Spicy (Woody), Winey (Sherry), Nutty (Oaky-Creamy), Malty (Cerealy), Fruity (Estery) and Floral (Herbal).

לאחר סקירת המותג העיקרי מכל אחת מהמזקקות הפעילות כיום בסקוטלנד, יצר 10 קטגוריות של צירופי טעמים מייצגים והחל למיין וויסקי לפי השתייכותו לקטגוריה. לדוגמה, קטגוריה A מורכבת מהמאפיינים הבאים: Full-Bodied, Medium-Sweet, Pronounced Sherry with Fruity, Spicy, Malty Notes and Nutty, Smoky Hints (או בעברית: גוף מלא, מתיקות בינונית, שרי בולט, סימנים קלים של פירותיות, תבלינים ולתת (מאלט), ורמיזות של אגוזיות ועישון). לקטגוריה הזו משוייכים, לדוגמה, סוגי הוויסקי הבאים (מדובר במותג העיקרי מכל מזקקה, בדרך כלל מהשנים הצעירות יותר, בין 10 ל-15 שנים לכל היותר וללא פינישים מיוחדים): Balmenach, Dailuaine, Dalmore, Glendronach, Macallan, Mortlach, Royal Lochnagar. לפי השיטה הזו, אם אתם אוהבים מקאלן 10/12 שנים, תאהבו גם רויאל לוכנאגר או דאלמור 12 שנה.

אם אתם אוהבים וויסקי מקטגוריה A ורוצים לגוון במשהו דומה אך עם הרבה פחות שרי וגוף מעט קל יותר, תוכלו לחפש בקטגוריה H וויסקי מתאים: Medium-Bodied, Medium-Sweet, with Smoky, Fruity, Spicy Notes and Floral, Nutty Hints (או בעברית: גוף בינוני, מתיקות בינונית, סימנים קלים של עישון, פירותיות ותבלינים ורמזים של אגוזיות ועשביות). לקטגוריה הזו משתייכים סוגי הוויסקי הבאים: Balblair, Craigellachie, Glen Garioch, Glenmorangie, Oban, Old Pulteney, Strathmill, Tamnavulin, Teaninch. לפי השיטה הזו, אם רציתם לגוון מהמקאלן והרויאל לוכנאגר, גלנמורנג'י או אובן יהוו קפיצה לא גדולה מדי אך מעניינת מהוויסקי שאתם כבר מכירים.

השיטה מפורטת בספר Whisky Classified, כולל שיוך סוגי וויסקי שונים לקטגוריות השונות. באתר המלווה את הספר אפשר למצוא פרטים על שיטת הסיווג הזו (וגם קצת סטטיסטיקות והסברים על הסיווג), כולל פירוט של 10 הקטגוריות השונות ודוגמאות לסוגי וויסקי מתאימים. אפשר להוריד גם גירסת בטא של תוכנת הסיווג Whisky Analyst המכילה את כל הנתונים נכון למהדורת 2006, ולהרחיב את מאגר הסיווגים ע"י הוספת וויסקי שאתם טועמים למאגר הנתונים.

נאמר הרבה (וגם אצלי נאמר קצת) על התרומה של כוס טובה לחוויית הוויסקי, החל מהחומר ממנו עשויה הכוס ועד לצורת הכוס שמכוונת את הוויסקי לקולטני טעם ספציפיים על הלשון. אבל לא כולם מתעכבים על דקויות, ומסתבר שיש מי שההנאה העיקרית שלו מכוס וויסקי היא לנפץ אותה על ראש של מישהו.

לפני כמה חודשים נאסרו בגלזגו השימוש וההגשה בכוסות ומיכלי זכוכית בפאבים ומועדונים שיש להם רשיון מיוחד לפעילות עד שעה מאוחרת (הרשיון הסטנדרטי מחייב הפסקת הגשת משקאות אלכוהוליים ב-23:00). הרעיון מאחורי האיסור הוא צמצום השימוש האלים בזכוכית ע"י אנשים רווי אלכוהול וכתוצאה מכך, צמצום הנזקים והפגיעות. בתחילת יוני הכריזה ועדת הרישוי של גלזגו שהשימוש בכוסות ומיכלי זכוכית בפאבים ומועדונים ייאסר כליל החל מינואר הקרוב. גם פאבים מתמחים שמחזיקים מאות סוגי וויסקי נדירים ייאלצו, לפי החלטה זו, להגיש אותם בכוסות פלסטיק (וזה נכון כמובן גם לבירה וליין).

איגוד הבירה והפאבים הסקוטי (SBPA) פנה לבית המשפט על מנת לבטל את המהלך בטענה שהאיסור הגורף הוא תגובה חסרת פרופורציות לחלוטין להיקף הקטן של האלימות בשימוש בזכוכית. האיגוד טען שהאיסור יגרום לפגיעה עצומה בבתי עסק ובחיי התרבות בגלזגו וכן לפגיעה בתיירות, שכן האיסור ייצור רושם שגלזגו היא עיר מסוכנת ואלימה. יש לציין שהאיגוד לא התנגד לעצם הרעיון אלא לאיסור הגורף, וטען שהאיסור צריך להיבחן לגופו של כל עסק ועסק.

ועדת הרישוי של גלזגו החזיקה בעמדתה במשך כשלושה שבועות. לפני כשבוע וחצי הודיעה הועדה שהיא חוזרת בה מהחלטתה המקורית ותפעיל את האיסור אך ורק עבור מועדונים בעלי רשיון לפעילות מאוחרת, ועבור פאבים בהם יש היסטוריה של אלימות תוך שימוש בזכוכית. אפשר לנשום לרווחה ולהרים כוסית (פלסטיק).

נ.ב. השבועות האחרונים היו עמוסים ומתישים במיוחד, כולל מהפכי קריירה (זה חצי עצוב וחצי שמח), שינויים גיאוגרפיים (הידד, אני שוב תל אביבית!) ותאונת דרכים (לא רצינית אבל כואבת, שכנראה תמשיך לכאוב לי עוד כמה זמן, בייחוד בישיבה ממושכת מול המחשב). מקווה שמעכשיו יהיה בסדר.