Whiskology - ויסקי בלוג

אוסף של מתכונים עם וויסקי + מתכון אחד שלי שאני לא זוכרת מה מקורו. חבל שתוספת וויסקי מקובלת בדרך כלל רק לקינוחים. אם מישהו מכיר עוד דרכים להוסיף וויסקי לאוכל, אני אשמח לשמוע.

פירמידת מוס שוקולד וויסקי עם טראפלס שוקולד / על השולחן (דורש 20 מ"ל וויסקי)
טרוף וויסקי וחמאה / על השולחן (דורש 70 מ"ל וויסקי)
קרם ליים ומקפא וויסקי סאוור / goodfood (דורש 200 מ"ל וויסקי)
טוסט צרפתי מטוגן עם פירורי קורנפלקס, ברוטב ויסקי ומיץ תפוזים סחוט / MSN אוכל (דורש חצי כוס וויסקי)
פונדו שוקולד וויסקי / בישולה (דורש 3 כפות וויסקי)
עוגה עם קרם וניל+וויסקי+מנגו מזוגג / שטרודל (דורש 1/3 כוס וויסקי)
רוטב וויסקי / goodfood (דורש 2 כפות בורבון)
מרק עגבניות / קשת (דורש כוסית וויסקי)

והמתכון שלי: פנה בשמנת ווויסקי (אם כי מי שטעם טוען שאני מכינה פסטה בוויסקי ושמנת )
1 חבילת פסטה פנה (או כל פסטה קצרה אחרת. גם צורת צדפים הולכת טוב)
2-3 בצלים גדולים קצוצים דק (אני אוהבת הרבה בצל במתכון, אבל זו סטייה פרטית שלי. אפשר להפחית את הכמות בהרבה)
1 סלסלה גדולה של פטריות שמפיניון פרוסות
חמאה
1 קופסה שמנת מתוקה
וויסקי בלנדד (אני משתמשת בג'וני ווקר אדום)
2-3 שיני שום קצוצות
למטיבי לכת וחובבי טעם מעושן: אפשר להחליף את הג'וני ווקר בוויסקי מעושן (נגיד, Lagavulin 1986 Pedro Ximinez Distiller's Edition, שמאכזב קשות בשתיה אבל יכול ללכת מעולה באוכל) ולהוסיף חזה אווז מעושן.

* מאדים את הבצל והשום במעט חמאה. אידוי, לטובת מי שנוהג לטגן, זה להניח בסיר את הבצל והשום עם מעט חמאה, הרבה פחות ממה שצריך לטיגון, לערבב קלות ולהשאיר על אש קטנה עם מכסה סגור עד שהבצל רך ושקוף (צריך לערבב מדי פעם). האידוי מתרחש בעזרת הנוזלים של הבצל עצמו.
* במחבת בצד ממיסים קצת חמאה על אש בינונית ומוסיפים את הפטריות וקצת וויסקי. נותנים לפטריות להפריש נוזלים, ומבשלים עד שחצי מהנוזלים מתאדים.
* מוסיפים את הפטריות והנוזלים לבצל ומערבבים.
* רגע, פסטה כבר הכנתם?
* מוסיפים שמנת (לא חייבים את כל הקופסה, זה תלוי איזה מרקם מעדיפים. אפשר לערבב תוך כדי ולעצור עם השמנת כשהיא עוטפת את כל הרכיבים בסיר). מבשלים כמה דקות.
* אם מוסיפים חזה אווז מעושן, זה הזמן להכניס אותו.
* מוסיפים מלח ופלפל.
* מוסיפים וויסקי לפי הטעם (ופה נכנס הקטע בו רוטב השמנת ווויסקי הופך אצלי לרוטב וויסקי ושמנת. אם גם אחרים אמורים לאכול מזה, זהירות עם "לפי הטעם" ). מבשלים לא יותר מדקה-שתיים.

כאמור, אם מישהו מכיר עוד דרכים להוסיף וויסקי לאוכל, אני אשמח לשמוע.

(סקירה כללית על Campbeltown ו-Springbank שכתבתי בפורום יין ואולכוהול בתפוז, בעקבות שאלה שנשאלה בפורום).

CAMPBELTOWN LOCH
Campbeltown Loch I wish you were whisky,
Campbeltown Loch och aye.
Campbeltown Loch I wish you were whisky,
Man I would drink ye dry.

Now Campbeltown Loch is a beautiful place
But the price of the whisky is grim.
How I wish I could see that the whisky was free
And the loch was full up to the brim.

Oh . . . Campbeltown Loch I wish you were whisky,
Campbeltown Loch och aye.
Campbeltown Loch I wish you were whisky,
Man I would drink ye dry.

(שיר עם סקוטי ידוע)

קמפבלטאון נמצאת על חצי אי בקצה המערבי של סקוטלנד, כפי שאפשר לראות במפה המצורפת. העיר הקטנה (אם כי היא הגדולה ביותר באיזור) שמונה כיום כ-6000 איש, כולל החוואים בסביבה הרחוקה יותר מהעיר, היתה פעם בירת הוויסקי של סקוטלנד, או לפחות מאיזורי הוויסקי הדומיננטיים.

בשיאה, היו בקמפבלטאון יותר מ-30 מזקקות. כיום נשארה אחת, Springbank, ולאחרונה שיפצו בעלי Springbank (משפחת מיטשל) מזקקה נטושה ברחוב הסמוך, ופתחו בה מזקקה חדשה בשם Glengyle, על שם אחת המזקקות הראשונות בעיר בבעלות משפחת מיטשל (שנפתחה בשנת 1885 ונסגרה ב-1925, בעקבות השפל הכלכלי הגדול, יחד עם רוב המזקקות בעיר). Glengyle מייצרת החל מהשנה וויסקי בשם Kilkerran, שרק התחיל להתיישן ועדיין לא נמצא על המדפים (חפש אותו בשנת 2014…). מזקקה נוספת שפעלה לסירוגין בעיר, Glen-Scotia, לא ברור מה מצבה וכנראה שנסגרה, או לפחות לא פעילה כרגע. כך שלמעשה, מזקקת Springbank היא נציגת קמפבלטאון האחרונה.

קמפבלטאון נחשבה פעם לאיזור וויסקי בפני עצמו (כמו Speyside, Islay וכו'). קמפבלטאון יושבת על האוקיינוס, דרום מזרחית ל-Islay, והוויסקי שלה מתאפיין במליחות "ימית", אבל מסוג שונה לגמרי מזה שמופיע בוויסקי של Islay (אולי מעט דומה ל-Bruichladdich הפחות מעושנים).

מזקקת Springbank מייצרת כמה מותגי וויסקי שונים, ועובדת בשיטות מסורתיות. זה אומר כמובן שאין שימוש ב-Chill filtration או בקרמל לצבע. Springbank בן 10 שנים הוא הוויסקי הנפוץ והמייצג ביותר של Springbank, אם כי קיימות המון הוצאות וגירסאות שונות, עם חביות שונות, לרגל חגים שונים וכן הלאה. הם לא מפספסים שום אירוע, וכל קשקוש הכי קטן זוכה לגירסה חגיגית בהוצאה מצומצמת, שהופך מיד לפריט אספנים יקר ביפן, ומהווה מתנת חג משתלמת ביותר לעובדי המזקקה שבד"כ מחכים שנתיים ואז מוכרים אותו במחיר מופקע…

הוא מיושן בעיקר בחביות Bourbon, למרות שבדרך כלל חלק מיושן גם בחביות שרי, ומערבבים ביניהם כדי לתת מעט מתקתקות (שלמעשה כמעט ולא מורגשת, זה בעיקר "מרכך" את הטעמים של הוויסקי). זה וויסקי ישיר ופשוט יחסית, אבל לחלוטין לא שטוח. עם זאת, אין לו מורכבות על ציר הזמן, כלומר הוא לא מתפתח במיוחד בפה ואין לו סיומת עם טוויסט. זה וויסקי שמאוד מורגש בו הטעם הבסיסי של וויסקי והטעם האופייני של המזקקה והאיזור, בלי שום דבר שמכסה ומסתיר. יש ז'אנר כזה, של וויסקי "שורשיים" יותר, שמרגישים בהם עד הסוף את הוויסקי והמזקקה. בדרך כלל, נתקפים צורך עז בוויסקי מן הסוג הזה אחרי תקופה של יותר מדי פינישים מסובכים. הספרינגבנק 10 שנים הוא וויסקי טוב מאוד. אני, שהייתי צריכה לבחור בקבוק אחד, העדפתי לקחת את הספרינגבנק 15, שהוא יותר מורכב, יותר עשבי ומעט מעט לימוני.

קישור לשרשור המקורי בתפוז.

כתבות על וויסקי בעברית מצליחות בדרך כלל לגרום לי הנאה רבה או להרגיז אותי קשות. אז במקום להתעצבן ביני לביני או בטוקבקים, הנה כמה לינקים וכמה שורות עליהם. היום אני במצב רוח סלחני, אז הביקורת מעודנת למדי. (:

מסינגל מאלט ועד גריין – המדריך המלא לוויסקי / שגיא קופר (Ynet)
מושגי יסוד (מילון מקוצר), תהליכי ייצור, השפעות עיקריות על הטעם (מים, דודים, חביות), איך לשתות ועוד.
בסה"כ כתבה נחמדה. מעט אי דיוקים, למשל בנסיון להסביר את ההבדל בין סינגל מאלט לבלנדד. יותר מדי "מטעם" (מישהו אמר גלנמורנג'י?).

וויסקי (ערך בוויקיפדיה)
תיאור תהליך הייצור מפורט מאוד ומדויק למדי – מומלץ. מידע כללי והיסטוריה לוקים באי דיוקים (למה אני לא מתקנת בעצמי? נו, כשיהיה קצת זמן).

הלב הראשון, לב מזהב / גדי שמשון (בלייזר) + תוספת קטנה באותו עניין בבלוג שלו (ערס פואטי)
כמו 99% מהכתבות על וויסקי בבלייזר, גם כאן מדובר בעיקר בכתבת יחצ"נות מתובלת בסיפורים אישיים. באופן כללי, הכותבים בבלייזר משתדלים לא להבין יותר מדי בוויסקי בטענה שזה פלצני מדי, אבל לא יוותרו לעולם על וויסקי בחינם כי זה יפגע להם בתדמית של "גברים מסוקסים=אלכוהול". בשורה התחתונה, את הסגנון של גדי שמשון אני דוקא אוהבת, אז יסולח לו.

הדרך אל הוויסקי / יפית עזריה (נענע)
טור חמוד להפליא בסגנון מאוד לא רשמי המציע שביל הדרגתי בדרך לשתיית וויסקי, מקוקטיילים דרך ברבן, וויסקי אירי ועד וויסקי סקוטי, כולל אישור רשמי לא לאהוב וויסקי בכלל. לוקה מעט באי דיוקים, למשל הקישור המוטעה בין כבול לעישון.

6 סוגי וויסקי חדשים מבית גלנפידיך, בלוויני וגרנט'ס (אכול ו-chateau) ר' גם 6 סוגי וויסקי חדשים עושים עליה (על השולחן) ושאר וריאציות על אותו דף יחצ"נות שנשלח לכולם.
כאמור, כתבה יחצ"נית. מכילה תיאורים קצרים ורשמי טעימה אמינים בערך כמו אלה שאפשר לקרוא על גב האריזה, וכן רקע יחצ"ני שאינו בהכרח לא-מעניין, אלא שצריך לקחת בחשבון שברוב הפעמים שגלנפידיך מייחסים לעצמם ייחוד בעולם הוויסקי, מדובר בהטעייה פרסומית גסה. לדוגמה, גלנפידיך 1937 אינו הוויסקי המיושן ביותר בעולם, גלנפידיך אינה המזקקה היחידה המבקבקת את הוויסקי שלה בעצמה וכו'.

3 פרגמנטים סקוטיים / בועז כהן (לונדון קולינג)
לא בדיוק על וויסקי, יותר חוויות סקוטיות עם וויסקי ליד. הזדמנות לראות וריאציה חביבה על הסיפור היחצ"ני של גרנט'ס מהכתבה הקודמת.

שיעור שלישי: וויסקי סינגל מאלט / גלית אוסינסקי (GayMap) ר' גם שיעור שני: הוויסקי, מלך הבר וגם שיעור רביעי: וויסקי בלנדד
אוסף כתבות שאמורות להיות יריית הפתיחה בסדרה שלמה בנושא אלכוהול שנקטעה באיבה. נראה כמו סיכומי שיעור בבית ספר לברמנים. זה לא בהכרח דבר רע, אלא שאין פה שום ערך מוסף. בנוסף, אי דיוקים לצד המלצות וקביעות תמוהות, כמו למשל המלצות סתמיות ולא מנומקות על מותגים מכל אחד מהאיזורים.